אפשר לומר שיש לי קרירה מגוונת. כיום אני אחות אונקולוגית באשפוז יום. בעבר עבדתי כאחות טיפול נמרץ ועשיתי על בסיסי. לאחר מכן עבדתי מספר שנים בקהילה בקופ"ח. בכל אחד מהמקומות הקודמים היה לי מרתק מספק ומאתגר לפרקים. והסיבה שעברתי ממקום למקום היו סיבות אישיות ולא מקצועיות. מצד שלישי😀, אני חושבת שזה דווקא בכלל לא רע לשנות. כיום אני כאמור עובדת באשפוז יום אונקולוגי ועשיתי קורס על בסיסי נוסף משותף להמטולוגיה ואונקולוגיה. ברוב בתי החולים אם לא כולם, התחומים מופרדים. המקום הוא כר אין סופי לעשיה. חלק גדול מהעבודה, בגלל ריבוי משימות, הוא חיבור וניתוק מטופלים מכימוטרפיה ותרופות אחרות, אך יש המון מקום לנתינה תמיכה והדרכה. יש בהחלט מקום לעשות אקסטרא מיילס אבל כל אחת עושה לפי אופייה. (כמובן שמדובר גם באחים). אני מרגישה איך אני יכולה להשפיע מידית על כל היום של המטופלת עם מבט עין וכו'. התנאים לא אופטימליים עבור המטופל ואני מנסה לעשות את השהות נסבלת עבורו. מה ששונה באשפוז יום לעומת מחלקה היא העובדה שהמטופל הולך הביתה כעבור מספר שעות. באשפוז יום רואים תוצאה מידית מבחינת החוויה של המטופל. זו מחלקה מיוחדת ואני שמחה שאני עובדת שם מה גם שהצוות נחמד והאחות האחראית מקסימה.
אני מקנאת שסיוון כתבה יותר אז גם אני ארחיב😋
הא. יום מחולק לחדרים לפי מחלות. אנו מטפלים במטופלים עם גידולים סולידיים לשם ריפוי במיוחד בגידולים שהתגלו בשלב מוקדם, מטפלים במטופלים עם גידול סרטני כאשר המחלה היא כרונית, ומטפלים במטופלים שאנו מלווים אותם אל מותם. יש אחיות שעובדות כמתאמות נושא, והן בקשר עם המטופלים לעיתים יומיומי. אבל כל האחיות מסורות מאוד לעבודתן מכיון שאנו מלווים את המטופלים לפעמים שנים ולכן הקשר קרוב גם עם המטופל וגם עם משפחתו. לעיתים המחלה חוזרת ואז נפגשים שוב. גם התחום הזה לא קל. אבל אתם מוזמנים לנסות.
הייתי שם בהתנסות, הייתי שם כבת שמלווה את אבא (שיאריך ימים טובים ) ואכן תחושה של לבביות והמשכיות, במקרה של אבא זה גם סיפור הצלחה (בע"זה) ולכן בטח יש הרבה סיפוק