בפעם הראשונה שחלפתי על פני החלקה , ראיתי את החדר אוכל , אצלנו הממוצא של הגילאים זה 60 ומעלה , והייתה תחושה של בית אבות אבל לא במובן האפור אלא הרגשתי קהילתיות, אנרגיה של ביחד.

כשאני מסבירה לחברותיי ב"אזרחי" אני מסבירה שבעצם אני לא עובדת עם אנשים חולים (טוב קצת מגזימה) אבל למעשה מי שמגיע אלנו, מגיע אחרי המחלה האקוטית ועכשיו מתמודד עם הכרוני, יש לנו לרוב חולים שעברו CVA, יש לנו נפגעי נפילות עמוד שידרה, גליאן ברה, וכעת גם התווספו DECONDITION פוסט קורנה , שמתאוששים משכיבה ארוכה שפגעה בכח השררים ועל הדרך גם חטפו פצע לחץ כזה או אחר.

הקסם של המחלקה שלנו זה העבודה המולטי דספלינרי, הצוות כולו נפגש פעם בשבוע ישיבה ובו יושב פרופסור המחלקה, רופא הבית, אחות מרכזת טיפול, ריפוי בעיסוק, הפיזיותרפיסטית, מרפאה בדיבור, עו"סית והפסיכולוג, תזונאית, ודנים על כל המטופלים שבאחריותם.

המפגש הזה בונה תוכנית שבועית ועדכון בתוך הצוות. והרווח הנקי מעבר שזה טובת המטופל והיה ראוי שיהיה כך בכל מחלקה זה הקשר של עבודת עמיתים לא רק במסדרונות ויוצר קשר בלתי אמצעי שלדעתי מיוחד בשיקום.

מפגש נוסף מיוחד הוא: "ישיבת חדשים", שבו המטופל ובני משפחתו מוזמנים לישיבה עם כל הצוות המערכתי, לומדים להכיר אותו, את היכולות שלו, כולל בדיקת רפלקסים, יכולת תנועה ודיבור, ויוצרים שיח איתו ועם המשפחה של קביעת יעדיים קצרי מועד וארוכי טווח, ויוצרים סוג של תיאום ציפיות. כשבעצם התפיסה שהמשפחה זה פקטור משמעותי וזה משלוש (מטופל, משפחה, צוות)שינבא הצלחה והתקדמות.

לב השיקום זה הפעילות של אנשי המקצוע שמקדמים את המטופל (פזיו וכד'), התפקיד שלנו כאחיות במחלקה, מעבר עבודה דומה שיש בשאר המחלקות, הוא תפקיד של הסדרת היציאות , ולווי בתהלכי גמילה מקטטר, ועידוד המטופלים להענות לתרגול בשעות הייעודיות ומעבר להם.

ייחודיות נוספת בשיקום היא השבת, שבו הרופאים מעודדים את המטופלים לצאת לחופש, כשתפיסת השיקום היא גשר יציאה חזרה לקהילה וראיה שהשבת היא זמן בה המשפחה מתמודדת עם המטופל, מגלה את הצרכים והקשיים וזה נותן PUSH למצוא פתרונות אם זה לקדם את האבזרים בבית או להגביר את התהליך של מציאת עובד זר שימשיך את הלווי ב"חיים האמתיים."

השיקום הוא תהליכי, יוצא לי, לא מעט מטופלים (בעיקר צעירים) שחושבים שהם מגיעים לכמה ימים, למעשה באופן גס מטופלים לרוב נמצאים אצלנו כחודש חודשיים, משתחררים כאשר אלו התקדמו והצליחו להגיע לסוג של עצמאות ולהיפך אלו שהגיעו לPlato וצריך למצוא פתרון מוסדי או לווי צמוד בבית.

כמו ששמתם לב לתמה של הסקירה שמה שמייחד את השיקום זה ה"יחד" הן של המטופלים הן של הצוות, וטוב שכך.