תודה על התמיכה 😘 אנחנו אכן שחוקים ופגועים נפשית ופיזית. אני מקווה שקולנו יישמע!

אני מאמינה שאחרי 8 חודשים בטיפול נמרץ קורונה יש שחיקה נוראית ותשישות. נראה שהצוותים שעובדים שם נשכחו... עם עליית התחלואה ודיבורים על פתיחת מחלקות קורונה חדשות אני שואלת את עצמי איך אפשר "לטפל במטפל"? איך אפשר להעצים את האחים והאחיות ולהפחית את השחיקה, בהנתן מצב בו אין אפשרות לעשות רוטציה של מחלקות?

איך מתמודדים עם שחיקת עובדים ושימורם בגלל אופי עמוס, המסוכן והמלחיץ של העבודה?

אולי אפשר לבצע תחקירים כמו בצבא. במהלך תחקירים, שיכולים להיות באופן אישי או קבוצתי,פרונטלית או וירטואלית, יעודדו אחיות ואחים לדון באתגרי עבודתם, ולשתף את חששותיהם או הצעותיהם לגבי מה ניתן לשפר ולייעל. המסקנות יועברו כמובן למנהלים.

יש לתת לאחיות ולאחים את המקום ואת הזמן לעשות את הוונטלציה הזאת, אחרת הם הולכים הביתה עם מחשבותיהם ורגשותיהם.

אפשר לעשות מפגש קצר בתחילת משמרת של כל הצוות הרב מקצועי ולדון על דברים שההאחיות והאחים יעלו. זו היא הזדמנות נוספת לתת הכרה לתפקיד האחות והאח שהרי הם אלה שנמצאים רוב הזמן ליד מיטת החולה ומטפלים בו. זה פשוט לתת מקום לאחיות ולאחים בו הם ירגישו מוערכים. ההכרה הזו כל כך חזקה ונחוצה.

מעבר לזה אני רק יכולה להעריך מרחוק את העבודה הקשה שלכם. מקווה שהימים הקשים יחלפו מהר.